<h1>ספר החינוך מצוה ר"ח</h1>
<h2>דף סד.</h2>
שלא ניתן קצת מבנינו להעבירם לפני עבודה זרה שהיו עושין בני אדם בזמן מתן תורה שהיה שמו מולך, שנאמר [ויקרא י"ח] ומזרעך לא תתן להעביר למולך, כלומר מקצת זרעך. ונכפלה האזהרה, דכתיב במקום אחר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. וכך היו עושין, האב מוסרו לכומרים לשם שיקוצם כעין שכתוב בקרבנות כשרים [ויקרא ט"ו] ונתנם אל הכהן, ואיפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המולך, ואחר כך מחזירין אותו לאב ומבעירין אש גדולה לפני העבודה זרה, והאב לוקח בנו ומעבירו בלהב האש. וכך אמרו בירושלמי [סנהדרין פ"ז ה"י] אינו חייב עד שימסור לכומרים ויטלנו ויעבירנו. ודעת הרב רש"י זכרונו לברכה והרמב"ם זכרונו לברכה שלא היה שורפו אלא העבודה היתה להעבירו לבד, ומכיון שהעבירו כמו שהיה דרכם להעבירו חייב, ודעת הרמב"ן זכרונו לברכה שהיה מעבירו בלהב עד שנשמתו יוצאת, וראיותיו בפירוש החומש שעשה. רמז משרשי ריחוק עבודה זרה בדרך כלל כתבתי למעלה בו מה שידעתי בסדר וישמע יתרו. והעניין הזה של עבודה זרה זו של מולך לפי שהיתה עבודה רעה ביותר והיו אדוקין בה הרבה באותו זמן נתייחדה בה אזהרה מלבד כל אזהרות עבודה זרה הרבה שבתורה, וזה נאמר לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה. אבל לפי הנראה לדעת הרמב"ן זכרונו לברכה לא נצטרך לזה כי הוא סובר שעניין מחודש יש בעבודה זו של מולך מכל שאר עבודה זרה, שבכל עבודה זרה לא יתחייב העובדה בשלא כדרכה אלא בארבע עבודות הידועות, אבל בעניין זה של מולך יתחייב העושה מעשה זה של מולך בכל עבודה זרה, ולפיכך נתיחדה האזהרה בו, ולפי שהעניין מכוער ביותר החמירה התורה בו כל כך לחייב העושה כן בכל עבודה זרה אף על פי שאינו דרכה בכך. זהו הנראה לי מכלל דבריו. וזה הענין שאין החיוב בא אלא במקצת הזרע ולא בכולו איפשר שהיה מפני שהכומרים השקרנים היו מבטיחין אבי הבן כי על ידי תקרובת בן זה יצליח שאר זרעו בכל אשר יפנה, ותהיה הברכה והטובה מצויה בביתו, ולרוב תרמיתם לא רצו מתחלה לקבוע החוק רק במי שישאר לו זרע מלבד אותו שהוא נותן להם פן ימאנו מלשמוע אליהם, הן לשורפו לגמרי הן להעבירו בתוך הלהב הן לכנסו כדעת קצת המפרשים, ולמען יבטיחו גם כן על הברכה והטובה בנשארים ויתפתו אליהם מתוך כך הפתאים, ולכן לא חייבה התורה בענין רק כשהוא עבודתן ולא בצד אחר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין ס"ד ע"א] מסר ולא העביר, העביר ולא מסר, פטור, ושאינו חייב עד שיעביר מקצת זרעו ויניח מקצתו כמו שאמרנו, ושחייב בין על זרעו כשר בין על זרעו פסול, ושחייב על כל יוצאי יריכו בנים או בנות כגון בן בנים או בני בנים עד לעולם, אבל אם העביר אחיו או אחיותיו או אבותיו או שהעביר עצמו פטור. ויתר פרטיה בפרק שביעי מסנהדרין. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על לאו זה במזיד ויש עדים והתראה נסקל בזמן שדנין דיני נפשות, ואם אין עדים והתראה חייב כרת, ובשוגג חייב להביא חטאת קבועה. וכבר כתבתי למעלה בסדר וישמע יתרו שאיסור עבודה זרה הוא על כל בני העולם בכלל.
